פרשת ויצא 1
וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי
מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ: וַיֹּאמֶר
לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם
הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן:
(בראשית כט)
יעקב אומר לרועים שהם באים
מן האין, ולכן הם חייבים הכל לקב"ה שנתן להם את החיים. ומה הוא מבקש
בתמורה? אחוה בין הבריאות. שכל נברא יכיר שגם השני נברא בצלם. "ואהבת לרעך
כמוך זה כלל גדול בתורה". התורה גם מדגישה שהנדרש הוא ואהבת לרעך הקרוב לך.
לאהוב את הרחוק זה קל כי אין תחרות איתו.
אבל זה לא מתקיים. וברגע שיש שני אחים יש מלחמה: קין הורג את הבל, ישמעאל מנסה
להרוג את יצחק, עשו מבקש להרוג את יעקב, והשבטים מנסים להרוג את יוסף. כשיגיע זמן
שבו נראה אח שדואג לאחיו וזה יקרה כשיהודה
יקום מול יוסף להגן על בנימין. ואז ההסטוריה של עם ישראל יכולה להתחיל.
ר' יוסי בר חנינא פתר קריא
ויאמר להם יעקב וגו' מחרן אנחנו, מחרונו של הקב"ה אנו בורחים. (מדרש
רבה בראשית - פרשה ע פסקה י).
הגויים אינם מכירים בטובו של הקב"ה אלא בחרונו. חז"ל מלמדים אותנו
שאנו מברכים בורא מאורי האש בצאת השבת זכר לכך שהקב"ה לימד לאדם הראשון איך
להוציא אש מאבנים (פסחים נ"ד.). לעומת זאת במיתולוגיה היוונית פרומוטיאוס נאלץ
לגונב את האש מן האלים שאינם חפצים לגלות סוד זה לבני האדם.
הנצרות שחרתה על דגלה את האהבה לכל מלמדת שהעולם נפל בעקבות חטא אדם הראשון ומאז
האדם והאדמה מקוללים. מהות החטא היא המרידה בהקדוש ב"ה ואי קבלת מלכותו
והוראתו שלא לאכול מעץ הדעת.
(מניטו הוסיף בצחוק: איזה מין
אל רשע בורא עולם ומקלל אותו מפני שאדם אכל תפוח? לכן בהומור יהודי, ביום ראש השנה
בו נברא האדם ובו חטא, אנו טובלים תפוח בדבש ואוכלים אותו...)
בשונה מהנצרות, עם ישראל רואה
בדוד המלך שישב על כיסא ה' למלך, מי שהחזיר מלכות לריבונו שלן עולם, והביא לתיקון
לחטא אדם הראשון. ולכן עם ישראל מחכה למשיח שאיננו דוד המלך (שכבר הגיע
וביצע את תפקידו), אלא לבנו "משיח בן דוד" וזהו שלמה
שעתיד להביא שלום לעולם ולתקן את החטא השני חטא קין והבל.
היות שהנצרות עדיין תקועה בחטא
הראשון, היא לא מחפשת לתקן את החטא השני. ולמרות שהיא לקחה את הפסוק "ואהבת
לרעך כמוך" כסיסמא, העמים הנוצרים הירבו במלחמות יותר מכל האחרים.
חשוב לשים לב שבכל התרבויות יש
צורת פניה של איש לרעהו (hello, bonjour, guten tag,aloha),
אבל עם ישראל משתמש במילה "שלום" ועיקר ענינו בתפילה לשלום.
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: וַיֹּאמֶר
לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם. (בראשית כט)
רואים כאן את האופטימיות
האובססיבית של היהודי. לפני כמה פסוקים סופר שיעקב ברח מעשו אחיו המבקש להורגו,
והנה הוא מגיע לחרן קורא לרועים אחים, ושואל לשלום.
תגובות
הוסף רשומת תגובה