פרשת בא תשפ"א

                                                          להדפסה בפורמט PDF

פרשת בא פותחת (ספר שמות פרק י):
(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:
 (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':

ולכאורה קשה. הפסוק היה צריך לפתוח ב"לך" אל פרעה. אבל הלשון בוא אל פרעה מרמזת לנו שהשכינה נמצאת בגלות בבית פרעה ומבקשת ממשה לבוא ולגאול אותה.

השאלה השנייה היא למה נצרכו עשר המכות? הרי בכל שלב ה' הקשה את לב פרעה ורק המכה האחרונה שכנעה אותו ואת המצרים לגרש את עם ישראל. אם כן אפשר היה להסתפק במכה אחת, האחרונה, וכל התהליך הארוך היה הופך למיותר?

וההסבר: השכינה נמצאת בבית פרעה? כי היא באה להשלים את המשימה שעם ישראל לא ביצע. מטרת הגלות הייתה להראות לתרבות הגדולה בעולם ולעולם כולו שיש בורא ומנהיג לעולם. זאת לעומת ההבנה האסטרולוגית ששלטה אז ,שהכל  קבוע מראש ו"כתוב בכוכבים".
אבל במקום להיות כהנים למצרים", הפכנו להיות סוחרים בוול סטריט. והקב"ה נדרש לבוא בעצמו להשלים את המלאכה. ולכן מטרת המכות להראות שיש מנהיג לבירה, רצון חפשי שמנהיג את העולם. ושיא הגילוי יהיה במכת בכורות כשיתברר שיש מי שיכול להבחין בין ישראל לבין מצרים (זה כבר התגלה במכות הקודמות) וגם בין מצרי למצרי. ואין העולם נמסר לידי כוחות טבע עיוורים.

והלימוד השני הוא לישראל. למען תספר באזני בנך, שתבינו שה' מנצח על ההיסטוריה. ה' הוא לא רק הבורא אלא הוא גם מתערב ומנהיג את העולם אל המטרה שהוא קבע. והדבר נחוץ, כי עד ימינו ישנם יהודים טובים ומאמינים שבטוחים שהקב"ה בודק מה יש להם בצלחת, ומה רמת ההכשר של כל מאכל שבא לפיהם, אבל הנהגת ההיסטוריה לא שייכת לריבונו של עולם. אחרי יציאת מצרים יוכלו בני ישראל הגאולים להסביר לדורות הבאים מי הוא אלהי ישראל, הוא האלהים שמנהיג את ההיסטוריה לפי רצונו.
ואחרי זה עוד נמצאים אנשים שתוהים מתי ייגמר הקורונה? במקום לשאול את השאלה האמתית : למה הקב"ה הביא  עלינו את הקורונה?

בפרשתנו מניטו מתייחס לעוד נושא, מהי הסיבה לגלות מצרים. שורש הענין בברית בין הבתרים:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: (ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי א' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:.....(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: (ספר בראשית פרק טו)

ולכאורה קשה. אברהם מבקש אות שזרעו יירש את הארץ, וה' מבטיח לו גלות וזרות בארץ לא להם. מסביר מניטו שאברהם המאמין הגדול אינו מטיל ספק בהבטחת ה', אבל לא ברור לו שזרעו יהיה ראוי ושהוא ירצה לרשת את הארץ. עונה לו הקב"ה: הם יצאו לגלות, ומי שירגיש שהוא בארץ זרה ורע לו וירצה לחזור, הוא יחזור. ומובן שכל קשר למה שקרה לנו ביציאתנו מגלות אדום והקמת מדינת ישראל איננו מקרי אלא בבחינת מעשה אבות סימן לבנים.