פרשת ויקהל פקודי החודש תשפ"א
לאורך כל
החומש אנו רגילים לפגוש בשתי דמויות שמובילות את עם ישראל, הלא הם משה ואהרן:
·
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה
וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: (ספר שמות
פרק יב מג)
·
אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת
בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה' בְּיַד משֶׁה: (ספר
במדבר פרק ד מה)
·
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן
וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי: (ספר במדבר פרק ג א)
·
הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ
אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: (ספר שמות פרק ו כו)
ורש"י
מסביר לנו: הוא אהרן ומשה - יש מקומות
שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר לך ששקולים כאחד:
אבל
למרות היותם שקולים אנו מדברים על תורת משה ולא על תורת אהרן והדברים מדויקים.
תורתו
של משה היא תורה לכתחילה, תורה שלפני הופעתו של החטא, תורה שמטרתה תיקון עולם.
כפי שמופיע כבר בסיום בריאת העולם(בראשית ב' ג'):
וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙
בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י
מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר
עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙
בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י
מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר
עָשָֽׂה׃ וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙
אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י
וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ
כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ
אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים
לַֽעֲשֽׂוֹת׃
לפי טעמי המקרא יש פסיק לפני המילה לעשות.
הווה אומר שהקב"ה שבת מכל מלאכתו והפקיד את העולם בידי האדם "לעשות". כדי
שהאדם יעשה ויביא את העולם לתיקונו המלא.
כפי שמצאנו במדרש תנחומא (פרשת תזריע ה):
שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזו מעשים נאים (יותר)? של הקב"ה או של בשר
ודם? אמר לו רבי עקיבא: של בשר ודם נאים
(יותר) ...
הביא לו רבי עקיבא שיבולי (חיטה) וגלוסקאות (עוגות). אמר אלו מעשה הקב"ה
ואלו מעשה ידי אדם ...
לעומת
זאת תורתו של אהרן היא תורה בדיעבד, תורה שלאחר החטא, תורה שמטרתה כפרה.
וזהו ההסבר לכפילות לכאורה בפרשיות המשכן .
* תרומה ותצווה באות לכתחליה, לפני החטא, למען עבודת ה'.
וכמאמר מדרש תנחומא (נשא טז): נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
* ויקהל ופקודי באות לאחר חטא העגל לאפשר עבודת הקרבנות לכפרה.
עם
הזמן נתקבע בדתות השונות שמטרתן העיקרית היא להשיג כפרה על החטאים, ושכחו שמטרתה
של תורת משה הוא תיקון העולם.
וכך
ניתן להבין את דברי ירמיהו הנביא (פרק ז) :
כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאל-ֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ
לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב
לָכֶם:
לא
שירמיהו הכהן מענתות מבקש לבטל את תורת הקורבנות. אלא שלכתחילה יש לשמוע בקול ה',
ואז אם לא חוטאים אין צורך בקורבנות כפרה. אבל אם חוטאים אין ברירה חייבים להביא קורבנות
ולתקן את החטאים. ולעבור מתורת משה לתורת אהרון, וממשכן של פרשת תרומה למשכן של
פרשת ויקהל.
תגובות
הוסף רשומת תגובה