פרשת שמיני תשפ"א
הפרשה
שלנו פותחת:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי
יִשְׂרָאֵל: (ויקרא פרק ט)
וכבר דרשו חז"ל במדרש שאין ויהי אלא לשון צרה.
קרתה פה לא סתם צרה אלא קטסטרופה נוראה . חשבנו שהגיע יום השמיני של סיום
ימי ההיסטוריה הנוכחית וקרתה תקלה והכל נגוז.
בבריאת העולם כתוב בכל יום ויהי ערב ויהי בוקר. ומצאנו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד,שני,שלישי וכו'... אבל בסיומו של היום השביעי
לא מופיע ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי. ומכאן שמלאכת היום השביעי לא הושלמה.
עתה, מרגע
שעם ישראל יצא משעבוד מצרים וקיבל את התורה, אנו צועדים לקראת סיום מלאכת היום השביעי. בעוד
כמה פרשיות נקרא "קדושים תהיו כי קדוש אני". ומניטו הסביר שאילו זכינו, הפסוקים
היו כתובים באופן הבא:
"קדושים
תהיו! ויהיו קדושים. ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי", ויכולנו להיכנס ליום
השמיני.
אלא שהמדרש מדייק (מדרש רבה בראשית - פרשה צ פסקה ב):
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ
כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם:(ויקרא פרק יט).
קדושים תהיו. יכול כמוני? תלמוד לאמר כי קדוש אני ה' אלהיכם. קדושתי למעלה
מקדושתכם.
נדב ואביהו שנכנסו לקודש הקודשים להקריב אש זרה, התלהבו יתר על המידה. והאהבה מקלקלת את
השורה הם חפצו בהתקרבות יתרה, ולא הקפידו על הריחוק שמתחייב מן ההבדל התהומי בין
קדושתם לבין קדושתו של ריבונו של עולם.
ומעניין שמיד לאחר הנפילה מגיעים פרטי הלכות הכשרות, באופן דומה למה שקרה בספר
בראשית. שם לאחר המפגש והמאבק עם שרו של עשו
קבלנו את איסור גיד הנשה.
יעקב
חוזר הביתה עם השבטים ולכאורה יבנה בית המקדש ויסיים את מלאכת היום השביעי, אלא
שבא עשו ופוגע בכף ירכו וכפי שאומר המדרש בכוח ההולדה שלו. אם ההיסטוריה לא הגיעה
לסיומה חשוב להקפיד על דיני הכשרות כדי שיוולדו ילדים ראויים שיביאו את ההיסטוריה
ליעדה.
וגם בפרשתנו, אם לא נכנסנו ליום השמיני וההיסטוריה ממשיכה, יש צורך בחוקי כשרות
כדי שיוולדו ילדים ראויים שיביאו את ההיסטוריה ליעדה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה