פרשת וישלח תשפ"ב
בפרשתנן יעקב נאבק עם איש וזוכה לברכה של שינוי שמו
מיעקב לישראל.
"וַיֹּאמֶר
לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם
אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל": בראשית לב)
ישנה
התמודדות כפולה עם עשו של מטה ועם עשו של מעלה, שרו של עשו.
וכן בתחילת
הפרשה, אנו מוצאים שכל ההתייחסות לעשו כפולה, כלפי עשו האח וכנגד עשו האידאל
השמימי השר.
"וַיִּשְׁלַח
יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ
יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: (בראשית לב)
התמודדות היא
כפולה: אל עשו – אחיו , ארצה שעיר-שדה אדום , לאדוני -לעשו.
אחד לעשו ואחד לשרו.
וזה מסביר
לנו את פשרו של הרש"י הראשון על הפרשה.
פרשתנו פותחת
:
"וַיִּשְׁלַח
יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:"
(בראשית לב)
ורש"י מפרש
בעקבות המדרש:
וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש (ב"ר):
לפי מניטו כשרש"י
בוחר לפרש מלכים ממש, הוא שם את הדגש על המלחמה מול שרו של עשו.
כי רש"י חי בגלות אדום והוא ער לכך שהסכנה המרכזית היא שרו של עשו הרעיון
העליון שבו, שמנסה לקחת את מקומנו.
מה יותר ברור מחג החנוכה שהוליד את המכביה כחיקוי לאולימפיאדה. לוחות הברית
שמציירים בצורה של מגינים רומאים בעוד שהן היו מרובעות? הפנמנו את הערכים של שרו
של עשו.
גאונותו של
עשו שגרם לנו לחשוב שהוא תרבות נאורה בעוד שעמי אירופה קיימו את ברכת יצחק
"על חרבך תחיה" באופן מושלם כעמים שטופי מלחמות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה