פרשת ויגש

להורדה בפורמט PDF 

וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה: (בראשית מד)

על הפסוק הזה שמתאר מפגש מאוד טעון בין יהודה לבין יוסף דרשו חז"ל את הפסוק בתהילים מ"ח:
כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו.
יש כאן שתי תפיסות עולם שמתנגחות: יוסף שמשיחיותו פונה החוצה, תיקון עולם בחצרות מלכי העולם במצב של גלות, לעומת יהודה שדוגל בקדושה שמקרינה מירושלים החוצה כמגדלור לעמים. ונושא המחלקות כאן הוא בנימין.
יוסף מציע: "תשאירו לי את בנימין ואתם חזרו הביתה לשלום", בעוד שיהודה איננו מעלה על דעתו לעזוב את בנימין.

כדי להבין את תפקידו של בנימין בגאולת העולם, יש לזכור שבנימין הוא השבט היחיד שנולד בארץ, הוא היחיד שלא השתחווה לעשו, והוא השבט שבחלקו ייבנה בית המקדש, כפי שמופיע בברכתו מפי משה:
לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: (דברים לג )
ור"שי מפרש: לפי שברכת בנימין בבנין בית המקדש בחלקו...

היות שמגמתה האחרונה של הגאולה היא בנין בית המקדש בירושלים אליו ינהרו כל העמים, כפי שהתבשרנו בשירת הים שפותחת ביציאת מצרים ומסיימת (שמות טו):
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ: ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:
הרי שמפתח הגאולה בידי בנימין שבחלקו ייבנה אותו בית מקדש. מי שבנימין יצטרף אליו הוא זה שיוביל את ההסטוריה ליעדה .

מעתה מובן לנו קושי פרשני בהבנת המאורע של פילוג הממלכה בימי רחבעם וירבעם. (מלכים א יא)
וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה: וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים: וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִֹד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
הנביא קורע את בגדו של ירבעם לשתים עשרה קרעים כסימן לפילוג הממלכה לשבטים, והוא נותן עשרה קרעים-שבטים לירבעם, ומשאיר קרע-שבט אחד לבן דוד. תרגיל חשבונאי פשוט יראה לנו שהנביא חילק רק אחת עשרה שבטים לשני המלכים. ומה עם השבט השנים עשר?

אלא שזהו פתרון החידה: החלק הנותר שייך לשבט בנימין. אם שבט בנימין יחליט להצטרף לירבעם מבני יוסף, הרי ששיטת יוסף ניצחה והיא זו שתוביל את ההיסטוריה. אבל אנו יודעים שבנימין למרות היותו אחיו הצעיר של יוסף בחר דווקא לקשור את גורלו ביהודה, ומעתה יהודה הוא זה שיזכה להוביל את ההיסטוריה בעוד שעשרת השבטים שהלכו עם יוסף נעלמו בחשכת הגלות.

וכל המהלך הזה כבר רמוז במאבק המתואר בפרשתנו.