פרשת משפטים
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם": (שמות פרק כא). ורש"י מסביר:
ואלה המשפטים - כל מקום שנא' אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים. מה
הראשונים מסיני אף אלו מסיני.
אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק
וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי
הדבר ופירושו. לכך נאמר אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם.
קיימת
סכנה גדולה לשייך את עשרת הדברות ורק הן למעמד הר סיני, ולטעות שמה שחשוב הם הכללים
הגדולים והאוניברסליים. באה התורה ומדגישה
לנו את הצורך ב"שולחן ערוך" שמלמד אותנו איך ליישם את הכללים הגדולים.
הנצרות לקחה מאיתנו סיסמאות נהדרות דוגמת "ואהבת לרעך כמוך". אבל
מחוסר שולחן ערוך, אין היא יודעת כיצד ליישם את האידאלים. והחברה הנוצרית נעשית
אלימה.
זהו
הדבר שעם ישראל צריך להביא לאנושות. לכתוב על בנין האו"ם "לא ישא גוי אל
גוי חרב", או על פעמון החירות בארה"ב "וקראתם דרור בארץ לכל
יושביה", הם מעשים חסרי משמעות כל עוד לא מגדירים מהן הדרכים שיובילו אותנו
ליישום האידאל.
ומכאן
מניטו עובר לחידוש מתורתו של השל"ה
הקדוש:
איך פותחת פרשת המשפטים? "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד
וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם."
התורה מתעבת את העבדות ומצווה על שחרור העבדים.
ישנם
שני סוגים של אנשים:
* אנשי סיני שמעולם לא חטאו
* אנשי פרשת משפטים, שחטאו, נמכרו לעבדים בעקבות גניבה ושוחררו.
ובאה
התורה ללמד מה שרש"י הביא בפירושו: מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני.
אמירה
זו וודאי נכונה לגבי המצוות עצמן, אבל מניטו מסביר שהיא נכונה גם לגבי האנשים. כמו
שהצדיקים שלא חטאו הם אנשי סיני, כך גם אלה שחטאו ונמכרו לעבדות. מרגע שהם יצאו
לחופשי הם חוזרים לסטטוס הראשוני שלהם וגם הם אנשי סיני. אין הבחנה בין אנשי סיני
לכתחילה לבין אנשי סיני בדיעבד. מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני.
תגובות
הוסף רשומת תגובה