פרשת קרח
על
הפסוק בפרשה "רב לכם בני לוי" מביא רש"י את המדרש:
"וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו,
שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר: בשבילו אני נמלט" (רש"י על במדבר
פרק ט"ז פסוק ז)
בקשתה
של חנה: "ונתת לאמתך זרע אנשים" (שמואל א' א') מבוארת בילקוט שמעוני|:
ר' יוחנן אמר: זרע ששקול כשני אנשים. ומאן אינון (ומי הם)? משה ואהרן שנאמר: "משה ואהרן
בכהניו ושמואל בקוראי שמו קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם": (תהילים פרק צ"ט
ו')
מההשוואה
בין משה ואהרן מצד אחד לבין שמואל מצד שני, ניתן להבין שהם שקולים זה כנגד זה.
קרח מסיק מכך שטמון בו כוח של כהונה ומלכות ביחד, וזה אסור על פי התורה. בתקופת
בית שני הופיע מצב כזה בו כהנים לובשים אצטלה
של מלכות ומביאים אסון על עם ישראל. המלכים הכוהנים מבית חשמונאי הם אלה שהזמינו
את רומי להתערב בעניינינו הפנימיים, והם אלה שהזמינו את פומפיאוס הרומאי לארץ
ישראל כדי לעזור להם במלחמת האזרחים שניהלו ביניהם יהודה אריסטובולוס ויוחנן
הורקנוס.
מניטו גם הדגיש שמלכים אלה שמרדו בשלטון היווני התחילו את דרכם שלמים ביהדותם,
ובעלי שמות ותודעה יהודית: יהודה המכבי, שמעון התרסי וכו'... אבל מהר מאוד הוסיפו
לעצמם שם יווני: יהודה אריסטובולוס, יוחנן הורקנוס, ולבסוף סיימו בשמות יוונים:
אנטיגונוס ואלכסנדר ינאי, והפכו לצדוקים.
שני
התפקידים של המלכות והכהונה שונים בתכלית. המלך מנווט את עמו בעולם הזה, בעוד
שהכהן דואג להביא את העם לעולם הבא.
בעולם
הנצרות האירופית מצאנו את השילוב הבעייתי הזה.
·
בקיסרות הרומית המזרחית
(ביזנטיון), המלך הוא ראש הכנסייה.
·
בקיסרות הרומית המערבית הקיסר הוא
ראש הכנסייה.
אבל
התורה מדגישה שמדובר בשני תפקידים שונים הדורשים תכונות אופי שונות , ולכן לא
ייתכן שדמות אחת תמלא באותה עת את שני התפקידים. המשכן מקום השראת השכינה בישראל
מרמז לארבעת בעלי התפקידים בחברה: מלך, שופט, כהן, נביא.
והמשכן-מקדש
שנחרב ייבנה בקרוב לפי לוח הזמנים הזה של משכ"נ:
א.
הקמת מלכות – מדינה
ב.
הקמת סנהדרין למשפט
ג.
בנין בית המקדש ועבודת הכהנים
ד. חזרת
הנבואה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה