פרשת בלק
מניטו שם דגש בפרשתנו על שתי תופעות שמכיוון שהן נעלמו ולא קיימות יותר היום, שכחנו שהן היו קיימות בעבר. וקשה עד בלתי אפשרי לנו להבין תופעות אלה .
התופעה הראשונה היא הנבואה. הקב"ה מדבר אל בני אדם מיוחדים וגורם להם להתנבא.
היום אנו מנסים להסביר את כשרון הנבואה בסוג של השראה כי לא ברור לנו בכלל במה מדובר. הנבואה נפסקה עם חורבן בית המקדש הראשון (חוץ ממספר נבואות בישיבת ציון שנועדו לאפשר את בנייתו של בית המקדש השני).
אבל מכיוון ששכחנו שהנבואה נפסקה, אנו מגיעים למסקנה שאף פעם לא הייתה נבואה אלא רק סוג של השראה. כפי שמדברים על השראה אומנותית וכדו'.
התופעה השנייה היא פתיחת פי האתון. אנו כל כך רגילים שהחיות אינן מדברות שקשה לנו לדמיין חיה מדברת.
נושא אחר בפרשה:
אחרי שבלעם ניסה ללא הצלחה לקלל את עם ישראל, הוא מקבל הצעה מבלק:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק, לְךָ-נָּא אִתִּי אֶל-מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם , אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה, וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה; וְקָבְנוֹ-לִי, מִשָּׁם." (במדבר פרק כג יג)
רק באופן הזה ניתן לקלל את עם ישראל, אם רואים רק חלק ממנו . אבל כל עוד בלעם עומד מול כללות העם, אין ביכולתו לקלל אלא לברך. וזאת הסיבה למה אחדות האומה כל כך חשובה.
ברגע שמבודדים חלק מן העם מיד צצות כל המגרעות שקיימות גם בעם ישראל. אבל כשכולם ביחד לא ניתן לנצח אותם בבחינת "כולך יפה רעייתי ומום אין בך".
באופן דומה מצאנו את פירושו של הראשון לציון הרב עוזיאל על הפסוק בתהילים (יו י):"ירְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי־ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו:"
לא תמיד ניתן להבין בכל מצוה בפני עצמה איזה צדק יש בה. אבל אם מסתכלים על כל המכלול ביחד, אזי צדקו יחדיו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה