פרשת וישלח תשפ"א
במסכת
סנהדרין מציג לנו התלמוד חכמים שחששו מקץ הימים וביקשו שהמשיח יגיע אבל שהם לא
יהיו נוכחים באותו זמן. ותמוה, הרי אמרו שמי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים אין לו מה
לפחד מחבלי משיח, מאותם קשיים שמתלווים לביאת המשיח. ואותם חכמים מה הסיבה לחששותיהם?
וכן
אמר רבה ייתי ולא איחמיניה.
אמר ליה אביי לרבה מאי טעמא? אילימא משום חבלו של משיח? והתניא שאלו תלמידיו את
רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים, ומר הא
תורה והא גמילות חסדים.
אמר להו שמא יגרום החטא (סנהדרין צ"ח: )
הגמרא
עונה שהחשש הוא "שמא יגרום החטא". ושואל מניטו מאיזה חטא יש להם לחשוש,
הרי צדיקים הם? ועונה לפי המשך הגמרא החשש הוא מאותו חטא שממנו מפחד יעקב בפרשתנו.
ח)
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ
וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(ט) וַיֹּאמֶר אִם
יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר
לִפְלֵיטָה: (בראשית פרק לב)
וכי
ממה היה לו ליעקב אבינו לפחד הרי הקב"ה הבטיחו בשעת יציאתו לחרן, שישמור
עליו:
(טו)
וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם
עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָך: (בראשית פרק כח)
ומסביר
מניטו: איזה חטא עורב בכל יציאה מן הגלות? אותו חטא בו נכשל יעקב. כפי שהוא עצמו
מעיד בפנייתו לעשו:
(ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ
יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:(בראשית פרק לב)
בכל
יציאה מן הגלות יש חשש לאחר את המועד. ומרגע שהזמן הגיע ושהגאולה מתחילה, השכינה
חוזרת לארץ ישראל, ומי שמתעכב בגלות נותר חשוף וללא הגנה.
כך קרה ליהודי שושן בימי שיבת ציון מבבל, שקם עליהם המן הרשע וביקש להשמיד להרוג
ולאבד את כל היהודים טף ונשים ביום אחד. וכך קרה ליהודי אירופה בימי שיבת ציון של
ימינו שקם הצורר הגרמני וגם הוא ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים.
הרבה יהודים דתיים שואלים את עצמם האם יש לנו מספיק זכויות כדי לגור בארץ ישראל?
האם אנו ראויים? האם הגיע הזמן? הרי אנו מלאי עוון ועדיף להישאר בגוים בשב ואל תעשה.
על זה באה פרשתנו ללמד אותנו שכשמגיע הזמן, כל עיכוב יכול להביא אסון. קיים צידוק
מוטעה שיש לנו זכות מוסרית על ארץ ישראל בהיותנו פליטי שואה. ואת זה מפריך יעקב
בפרשה:
כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי (בראשית פרק לב) . ורש"י
מפרש: גרתי - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר... ותרי"ג מצוות שמרתי. שלא נהייתי
אזרח בחרן ולא עזבתי את תורה. יעקב העברי הייתי בצאתי וישראל הנני בחזרתי הביתה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה