פרשת בשלח תשפ"א

 להדפסה בפורמט PDF

פרשת בשלח פותחת (ספר שמות פרק יג):
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה:  וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וקשה. הרי מתחילת המכות הקב"ה מקשה את לב פרעה ומכה במצרים כדי להוכיח שהוא מנהל את העולם, ולא חוקי הטבע והמזלות. הוא השליט בעולמו והוא עתיד לגאול את עם ישראל. כפי שהבטיח: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים": (שמות פרק ו).
ולכן היינו מצפים לפתיחה בסגנון: "ויהי כאשר גאל ה' את ישראל" או "ויהי כאשר הציל ה' את ישראל". אבל פתאום הזרקור מופנה לפרעה, הוא המשלח העם. ומה עם ריבונו של עולם?

ואנו לא שמים לב שזה בדיוק מה שקורה לנו בדורותינו. התרגלנו לחשוב שעם ישראל לקח את גורלו בידיו ועלה לארץ ישראל כדי להקים מדינה, ולא היא. רוב היהודים היו מעדיפים להישאר בארצות גלותם לו רק יכלו. אבל הם נאלצו לעזוב את בתיהם בקרב הגויים ולצאת לדרך חזרה לארץ ישראל. ומסיבה זאת בפרשה פותחת ב"ויהי" וכדברי המדרש אין ויהי אלא לשון צער. כי אם יוצאים בגלל שהגויים מגרשים אותנו ולא מתוך רצון פנימי לצאת, תהיינה תקלות בדרך. אילו הייתה היציאה מרצון כי אז היינו קוראים "והיה כאשר יצאו צבאות ה' ממצרים", ואין "והיה" אלא לשון שמחה.

יש לשים לב שאנו קוראים לשבת זו "שבת שירה" היות ששירת הים הינה אירוע משמעותי ביותר בתולדות עם ישראל.
וחשוב לעיין בשירה עד סופה. יכולנו בקלות לטעות ולחשוב שהמטרה של יציאת מצרים היתה להגיע למתן תורה בהר סיני. להוציא טעות זו מליבנו נאמר בשירה:
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ: שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ: תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ: ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: (שמות פרק טו)
אין כל אזכור למתן תורה.

מתן תורה נדרש עבור הערב רב כפי שה' יודיע למשה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות פרק יט). אבל בני ישראל אינם צריכים לאירוע המרשים הזה. התורה טבוע בהם כפי שמסופר על האבות שקיימו את כל התורה עוד לפני שניתנה בסיני, וכפי שנאמר ששתי כליותיו של אברהם היו מלמדות אותו תורה.
מטרת היציאה ממצרים היא להגיע לארץ ישראל ושם לקבל את התורה הנדרשת כדי להקים ממלכת כהנים "כי מציון תצא  תורה ודבר ה' מירושלים". אם יש תורה היא בארץ ישראל ולא במדבר. וכשעם ישראל יתמכר לתורת המדבר, תוך כדי אכילת המן וישיבה בצל ענני הכבוד, יגיע הציווי:
"ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת": (דברים פרק א)