פרשת בהעלותך תשפ"א
אחרי שתי פרשיות של מפקד וארגון המחנה, בני ישראל יוצאים למסע לעבר ארץ ישראל:
וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן: וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי ה' בְּיַד משֶׁה:.( במדבר י,יב)אבל בטרם יוצאים, משה מנסה ברגע האחרון לשכנע את חותנו להצטרף למסע: "וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן משֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם. לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל": (במדבר י, כט)
אבל יתרו מסרב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ, כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ": (במדבר י, ל)
ורש"י מסביר לנו את מניעיו: אל ארצי ואל מולדתי - אם בשביל נכסי אם בשביל משפחתי (ספרי)קל לזהות שהתירוץ פה בעייתי. יתרו נוקט כאן במהלך הפוך למהלכו של אברהם אבינו עליו נאמר:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: (בראשית יב, א)זוהי מחשבה דומה למחשבת הערב רב בפרק הבא:
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ: (במדבר יא)
ולפי פירוש רש"י: והאספסף - אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים:אלו הם אנשים שהצטרפו לאמונת ישראל אבל לא לעם ישראל. הם מכירים בה' א-להי ישראל ושומרים מצוותיו, אבל אינם מבינים בלאומיות ישראל ובתעודתו לבוא לרשת את ארץ כנען ולבנות את בית הבחירה להשכין את השכינה בעולם.
מניטו העיר שמעניין לשים לב שהספר שהפך למגדלאור של היהדות האנטי ציונית נקרא "ויואל משה" של ר' יואל טייטלבאום, לפי הפסוק בשמות ב': "וַיּוֹאֶל משֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמשֶׁה: וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה")
ורש"י מעיר על מקום: ויואל – ומדרשו: לשון אַָלָָָה. נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו:
מניטו היה חוזר ומדגיש עובדה זאת החשובה מאין כמוה בכל יציאה מגלות. בכל פעם שנשמע את החצוצרות או את שופרו של משיח קוראים לנו לצאת לדרך לעבר ארץ ישראל למלא את יעודנו, יימצאו יהודים שיש להם עסקים, ואזרחות ומשפחה בחו"ל ויטענו: לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם באַרְצִי ובמוֹלַדְתִּי אשב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה