פרשת בלק תשפא
מניטו שם דגש בפרשתנו על שתי תופעות שמתוך העלמותן היום, שכחנו שהן היו קיימות בעבר, וקשה עד בלתי אפשרי לנו להבין אותן.
התופעה הראשונה היא הנבואה. הקב"ה מדבר אל בני אדם מיוחדים וגורם להם להתנבא. היום אנו מנסים להסביר את כשרון הנבואה בסוג של השראה כי לא ברור לנו בכלל במה מדובר. בנבואה נפסקה עם חורבן בית המקדש הראשון (חוץ ממספר נבואות לאפשר את בנייתת הבית השני).
אבל מכיון ששכחנו שהנבואה נפסקה, אנו מגיעים למסקנה שאף פעם לא היתה נבואה אלא סוג של השראה. כפי שמדברים על השראה אמנותית וכדו'.
התופעה השניה היא פתיחת פי האתון. אנו כל כך רגילים שהחיות אינן מדברות שקשה לנו לדמיין חיה מדברת.
נושא אחר בפרשה:
אחרי שבלעם ניסה ללא הצלחה לקלל את עם ישראל, הוא מקבל הצעה מבלק:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק, לְךָ-נָּא אִתִּי אֶל-מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה, וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה; וְקָבְנוֹ-לִי, מִשָּׁם. (במדבר פרק כג יג)
רק באופן הזה ניתן לקלל את עם ישראל. אבל כל עוד בלעם עומד מול כללות העם, אין ביכולתו לקלל אלא לברך. וזאת הסיבה למה אחדות האומה כל כך חשובה.
ברגע שמבודדים חלק מן העם מיד צצות כל המגרעות. אבל כשכולם ביחד לא ניתן לנצח אותם.
באופן דומה מצאנו את פירושו של הראשון לציון הרב עוזיאל על הפסוק בתהילים (יו י): ירְאַת יְהוָה׀ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי־יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו:
לא תמיד ניתן להבין מצוה בודדת. אבל אם מסתכלים על כל המכלול ביחד אזי צדקו יחדיו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה