פרשת לך לך תשפ"ב
מסכת אבות (אבות ה',ג') מלמדת אותנו:
" עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם
וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו
הַשָּׁלוֹם"
ורש"י מפרש שהנסיון התשיעי הוא גירוש הגר וישמעאל:
"ואמר לו לגרש ישמעאל בנו עם אמו. וצוהו לשחוט את יצחק בנו. הרי עשרה ולא
הרהר אחר מדותיו ית' מרוב אהבתו"
הנסיון מסופר בפרשתנו (בראשית פרק כא)
"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:
וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ
בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד
בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:"
והדבר תמוה. הרי שרה היא זו שנתנה את הגר שפחתה לבעלה כדי להוליד ילד, ועכשיו
היא מגרשת אותו? ועל מה? על זה שהוא מצחק?
חז"ל בתוספתא סוטה הוסיפו נופך משלהם לסיפור הזה והלבישו על הצחוק של ישמעאל
את שלשת החטאים החמורים ביותר:
אמר ר"ש בן יוחאי: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק"
אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים
שנא' (שמות לא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק.
ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות
שנא' (בראשית לט) בא אלי העבד וגו' לצחק בי.
ר' ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנא' (ש"ב ב) ויאמר
אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.
ומניטו הסביר שחייבים להבחין בין צחוק בהווה "מצחק" לצחוק
בעתיד "יצחק". ושתי המילים האלו הן בדיוק המילים המסיימות את
הפסוקים שהבאנו למעלה.
בנו של אברהם מסוגל לצחוק, בין שמדובר ביצחק ובין שמדובר בישמעאל. כי אברהם גילה
שיש מנהיג לבירה, יש בורא לעולם. ולכן מובטחים בגאולה העתידית של העולם, ויש מקום
לאופטימיות. אבל יש הבדל תהומי בין הצחוק בהווה, בעולם שעדיין לא בא לתיקונו, לבין
צחוק בעתיד.
שרה הבינה שאם ישמעאל מסוגל לצחוק בהווה, אם העולם במצבו השפל של עבודה זרה, גילוי
עריות ושפיכות דמים מספק אותו, אזי הוא איננו יכול לרשת את אברהם או אפילו להישאר
בסביבתו של יצחק.
יכול לרשת את אברהם רק מי שאופטימי ביחס לגאולת העולם בעתיד אבל איננו מקבל את
מצבו העכשיוי, ואינו מסוגל לצחוק בהווה, כל עוד העולם לא תוקן.
זהו נסיונו התשיעי של אברהם: לקבל את סילוקו של בנו ישמעאל מביתו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה