פרשת וירא
פרשתנו פותחת בביקור המלאכים אצל אברהם:
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם
הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים
עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (בראשית
פרק יח)
ורש"י פירש:
והנה שלשה אנשים - אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד
לרפאות את אברהם. שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות (ב"ר). תדע לך שכן כל הפרשה
הוא מזכירן בלשון רבים ויאכלו ויאמרו אליו, ובבשורה נאמר ויאמר שוב אשוב אליך,
ובהפיכת סדום הוא אומר כי לא אוכל לעשות דבר לבלתי הפכי (ב"ר)
המלאכים עושים כל אחד שליחות אחת בלבד, אבל הם באים לאברהם יחד. כי שליחותו של
המלאך שיהפוך את סדום תלויה בשליחותו של זה שמרפא את אברהם. עד שאברהם לא מל לא
ניתן להפוך את סדום ואת עמורה. בצורה פרדוקסלית הצדיק שיתפלל על הרשעים הוא גם זה
שמביא עליהם את הפורעניות.
מניטו מסביר שעל פי הקבלה איוב הוא תרח. כל עוד אברהם לא התגלה ולא נימול, תרח
הוא צדיק הדור. אבל ברגע שאברהם נימול תרח הופך להיות פרהיסטוריה. הוא לא רלוונטי
ולכן הוא סובל. הוא צדיק של תקופה שכבר לא קיימת בעולם .
וכן בעניין אנשי סדום. כל עוד אין עדיין צדיק גדול כאברהם בעולם, הם יכולים
להצטדק ולטעון שאין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולכן אך טבעי הוא שהם חוטאים.
אבל כשמופיע הצדיק הוא ההוכחה שאפשר להיות צדיק בארץ, ולכן הרשע מתחייב בדינו. לא היתה אפשרות לכלות
את אנשי סדום לפני מילת אברהם.
זאת גם הסיבה למלחמתו של בלק מלך מואב שמבקש מבלעם לקלל את ישראל "ואגרשנו מן
הארץ". רק שישראל לא יכנסו לארץ ישראל. כי כל עוד ישראל חונים במדבר למרגלות
הר סיני, ניזונים מהמן ומוגנים על ידי ענני הכבוד, אפשר לטעון שעמים אינם מסוגלים
לחיות לפי החוק המוסרי. רק יחיד יכול להיות מוסרי ואידאליסט אבל עמים מונעים על
ידי אינטרסים. אם עם ישראל יצליח להיכנס לארץ משלו ולחיות חיי עם מוסריים, הוא
יביא קטרוג על כל האומות.
לדעתו של מניטו צדקותו של עם ישראל היא גם שורש האנטישמיות. עצם קיומו של עם שדוגל
במוסר א-להי כחוקה מהווה איום על הגויים, והם מנסים להפטר ממנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה