פרשת וישלח ב
בסוף פרשת ויצא יעקב נאבק עם איש וזוכה לברכה של
שינוי שמו מיעקב לישראל.
"וַיֹּאמֶר
לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם
אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל": (בראשית לב)
ישנה
התמודדות כפולה עם עשו של מטה ועם עשו של מעלה, שרו של עשו.
וכן בפרשתנו,
אנו מוצאים שכל ההתייחסות לעשו כפולה, כלפי עשו האח וכנגד עשו האידאל השמימי השר.
"וַיִּשְׁלַח
יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו - אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר - שְׂדֵה אֱדוֹם: וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה
תֹאמְרוּן לַאדֹנִי - לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן
גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: (בראשית לב)
התמודדות היא כפולה: אל עשו – אחיו , ארצה שעיר-שדה אדום , לאדוני -לעשו.
אחד לעשו ואחד לשרו.
וזה מסביר
לנו את פשרו של הרש"י הראשון על הפרשה.
פרשתנו פותחת :"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו
אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:" (בראשית לב)
ורש"י מפרש בעקבות המדרש: וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש (ב"ר):
לפי מניטו כשרש"י
בוחר לפרש מלאכים ממש, הוא שם את הדגש על המלחמה מול שרו של עשו.
כי רש"י חי בגלות אדום והוא ער לכך שהסכנה המרכזית היא שרו של עשו הרעיון
העליון שבו, שמתגלם בנצרות ומנסה לקחת את מקומנו ולהחליף את עם ישראל בעם חדש.
נשים לב גם איך תרבות עשו השתלטה עלינו. חג החנוכה לזכר נצחוננו על תרבות יון עוות
והמכבים הולידו את המכביה כחיקוי
לאולימפיאדה היונית. לוחות הברית שמציירים בצורה של מגינים רומאים בעוד שהם היו
מרובעים? לצערנו הפנמנו את הערכים של שרו של עשו.
זוהי גאונותו
של עשו שגרם לנו לחשוב שהוא תרבות נאורה ששווה לנו לאמץ אותה בעוד שעל פי האמת עמי
אירופה קיימו למהדרין את ברכת יצחק "על חרבך תחיה" כעמים שטופי מלחמות.
והמאה העשרים תוכיח עם שתי מלחמות עולם.
נחמתנו
בהבטחה ששרו של עשו בעצמו יכיר בנו שאנו ישראל שגוברים עליו: "וַיֹּאמֶר
לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם
אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:"
תגובות
הוסף רשומת תגובה